רקע היסטורי

pic_about_12הרעיוןb
הרעיון לחידוש והקמה של תעשייה בארץ ישראל הועלה לראשונה בתחילת המאה הקודמת, על ידי קבוצה של חובבי ציון ממינסק שברוסיה.
בשנת 1903 הגיע לארץ נחום וילבושביץ (לימים – וילבוש) שעמד בראש הקבוצה, כדי לבדוק את האפשרויות לפיתוחה התעשייתי של הארץ: חיפוש מקורות אנרגיה, בדיקת דרכים לשכלול ופיתוח התעשיות המסורתיות – בעיקר של שמן וסבון.
וילבוש הציע להקים חברה שתעסוק ביצירה משנית של סבון מגפת זיתים לאחר שהוצא ממנה השמן. באותה עת תהליך זה בוצע בארץ במכבשי עץ, וילבוש הציע לעשות זאת באמצעים כימיים ע"י בנזין.

ההקמה
כדי להקים את בית החרושת, נמצא מקום בשטח צפוף של מטעי זיתים ובתי בד מהם ניתן לקנות את הגפת. נקנו 100 דונם מאדמות כפר חדיתא שמצפון מזרח ללוד.
וילבוש נסע לאירופה כדי ללמוד את מלאכת המיצוי הכימי ולהזמין את המכשירים הדרושים לכך.
בית החרושת "חדיד" שלימים נקרא "בן-שמן" הוקם בשנת 1905 במימון כספי יהודים מצריצין שנענו ליוזמתו של וילבוש.
בית החרושת החל לפעול בסוף ינואר 1906 עם קבלת הציוד כולו.
העונה הראשונה לא היתה ברוכה במיוחד – מתוך 260 טונות גפת הופקו כ-10% שמן ובסוף העונה ירד שיעור השמן לכ-5-6% בלבד.
בית החרושת שימש את איכרי פתח-תקוה ורחובות.

מפעל "עתיד"
בשנת 1906 נישא וילבוש לשושנה פיינברג. יחד עם שמואל פבזנר ואליהו ברלין הקים את חברת "עתיד": בית החרושת לתעשיית שמן ובורית (כלומר – למיצוי שמן גפת ולסבון). שם החברה ניתן על ידי "אחד העם", ובית החרושת "חדיד" הצטרף לחברה. נרכש שטח על שפת הים בחיפה ובית החרושת נבנה מאבן מסותתת (לימים הפך למוזיאון תעשיית השמן).
המסבנה פעלה בניהולו של נחום ארמן ומספר פועלי עתיד פרנס תוך שנתיים לכ-100 משפחות.
עם תחילת הפעלתם של מכבשי ברזל בתעשייה המסורתית ירד מאוד אחוז השמן בגפת, ולכן יצור שמן מגפת הפך לפחות ופחות כדאי.
בעקבות קשיים כלכליים נסגר המפעל ב-1910 והמפעלים הוחכרו. נחום ארמן המשיך ביצור מצומצם של סבון עד 1922.

ייסוד שמן
למרות הקשיים נחום וילבוש לא נסוג, ובשנת 1919 ייסד את חברת "שמן" בלונדון יחד עם אחיו משה וגדליהו וילבושביץ ואליהו פאניסון. עקב הצורך בנמל חופשי ממכס ליצוא, תוכנן להיבנות נמל כזה ליד קיסריה, הוחכרו בתים ונכתבו תכניות, אך השלטונות הבריטיים לא התירו זאת, למרות שתדלנותו של זאב ז'בוטינסקי.
בשנת 1922 החלו נחום וגדליהו וילבושביץ להקים את בית החרושת "שמן" ליד בית החרושת "עתיד" והחלו להרכיב את המכונות. במפעל החדש שילבו שיטות ייצור ומיכון מתקדמות – מכבשים הידראוליים ומנועי דיזל, בית זיקוק ומסבנה מודרניים. מנועי בית החרושת נחנכו בדצמבר 1924 על ידי הנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל.
מפעל "שמן" פעל רבות בנושא עידוד ושיווק צריכת תוצרת הארץ והיה בין המפעלים הראשונים שלקחו חלק גדול בבניית מדינת ישראל.

תעשיית השמן המודרנית
לימים נודע שמיצוי שמן מגפת זיתים פוגע באיכות השמן, ואכן, יצור שמן בשיטה זו הופסק בסוף שנות ה-70. תעשיית השמן עברה לייצור שמנים מגרעיני צמחים שונים, כגון: סויה, חריע, חמניות ותירס, ואילו תעשיית שמן הזית חזרה לשיטת ייצור מכנית בלבד של ריסוק הזיתים, כבישת הרסק והפרדת השמן מהמוהל. כיום עומד מבנה בית החרושת "עתיד" בתחום מפעל "שמן" בחיפה ובו התקיים בעבר מוזיאון המציג את תעשיית השמן בארץ ישראל, מימי קדם, דרך ראשית התעשייה ועד ימינו, וכיום משמש לאקדמיה לשמנים בה מתקיימים כנסים וסימפוזיונים מקצועיים ללקוחות שמן.